<h1>רשב"ץ — מאמר חמץ</h1>
<h2>דף כז.</h2>
מדת הפסח היא חייבת בחלה, והלש קודם הפסח צריך ליטול מהעסה חלתה, וכן מכל מדה ומדה, ואם שכח ולא הפריש מן העסה יתנם בסל והסל מצרפן לחלה, וכתוב בספר עמודי גולה שאם פירש על כל הככרות סדין שהוא מצרפן לחלה, וראיתי בספר הטורים [סי' תנ"ז] שזה הוא קודם אפיה, אבל לאחר אפיה אפי' צירוף הסל אינו צריך, ונראה שטעמו הוא לפי שהתנור מצרפן לחלה, ואמרו בגמרא [פסחים מ"ח ע"ב] ויקרב כל הככרות יחד אפילו כעכין ויטול מאחד על כלם, ויברך בא"י אמ"ה אקב"ו להפריש תרומה [ויאמר הרי זו תרומה]. וחלת ח"ל אוכל והולך ואח"כ מפריש ובלבד שישאר קצת כדי ליטול מן המוקף, והלש בפסח לא ימדוד המדה לעשות ממנה חלה אם הוא י"ט, ובחול המועד ימדוד, ואם יש (בהן) [כאן] כהן קטן שלא ראה קרי, או גדול שטבל לקריו, מפריש חלה ונותנה לו אעפ"י שהיא טמאה, שהרי אין לנו הזאה וכולנו טמאי מתים אנו, [ש]אין תרומת ח"ל אסורה אלא למי שטומאה יוצאה מגופו. [ואם] אין שם כהן ישרפנו, ואם הוא י"ט א"א לשרפה שאין שורפין קדשים בי"ט, ולאפותה א"א שאין מתירין [מלאכת] אוכל נפש אלא למי שאפשר לו לאכול אותו, א"כ לא יקרא לה שם עד שתאפה, ואחר אפיה ישרפנה לאחר י"ט, ואם שכח וקרא לה שם יטילנה לתוך מים צוננין עד הלילה וישרפנה, שאין זה חמץ של גבוה הואיל ואי בעי מתשיל עליה, וכתוב בספר עמודי גולה [סמ"ק סי' רי"ט והגהות רבינו פרץ שם] כי ר' נתנאל ז"ל היה מקפיד על (עסה) [מצה הנילושה] במי ביצים אם יש בה שיעור חלה מה יעשו בחלתה, שכיון שלא הוכשרה במים שאין מי ביצים מכשירין לקבל טומאה, א"כ מה יעשו בחלתה, לשורפה א"א כיון שהיא טהורה, ולאוכלה כהן א"א כיון שאין אנו טהורין, ומיהו יכול ליתנה לכהן קטן שאין חלת ח"ל אסורה אלא למי שטומאה יוצא[ה] מגופו, ובבכורות [כ"ז ע"א] אמרו רבה הוה מבטיל לה ברוב ואוכלה בימי טומאתו, וא"כ האופה בי"ט של פסח יכול לקרוא [לה] שם לחלה ולבטלה ברוב, אבל הריא"ף ז"ל [י"ד ע"ב] לא הזכיר תקנה זו, וכתב הרמב"ן ז"ל שלא הותר לבטלה ברוב לכתחלה, אלא שאם נתערבה בחולין ואין שם רוב היה מוסיף עליהם עד שירבה החולין עליה ותהא בטלה ברוב, והנשים נהגו ללוש בתוך הפסח בי"ט פחות מכשיעור, וכדאמרינן [פסחים מ"ח ע"ב] נשי דידן נהגו למילש קפיזא קפיזא, פי' פחות מכשיעור, וטוב הוא זה.
<h2>דף נח.</h2>
גרסינן בפרק בני העיר, וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל [ויקרא כ"ג], שיהיו קורין כל אחד ואחד [בזמנו]. ת"ר משה תיקן להם לישראל שיהיו שואלין ודורשין בעניינו של יום, הלכות פסח בפסח הלכות עצרת בעצרת והלכות חג בחג, וכן אמרו בפ"ק דמגלה [ד' ע"א], ולזה אנו קורין [בתורה] בבה"כ כל פרשה בזמנה, ומה שאמרו בפרק ראשון מפסחים [ו' ע"א], שואלין בהלכות פסח קודם הפסח ל' יום, הוא לענין [שני] תלמידים אחד שואל כענין ואחד שואל שלא כענין, שנזקקין לשואל כענין, ואם שואל בתוך ל' יום בהלכות הפסח חשבה ליה שואל כענין, שהרי משה עומד בפסח ראשון ומזהיר על פסח שני.
כיון ששואלין ודורשין בהלכות הפסח ל' יום קודם הפסח, כמו שפירשתי למעלה [סי' ג'], א"כ מאותה שעה חלה מצות ביעור, א"כ מי שהוא מפרש מהיבשה לים, או יוצא בשיירא קודם לפסח [תוך] ל' יום, ואינו מניח בביתו מי יבדוק, ואין דעתו לחזור, צריך לבער, ואם הוא קודם ל', אין צריך לבער, וכשיגיע הפסח יבטלנו בלבו, ואם דעתו לחזור בתוך הפסח אפילו קודם ל' יום, זקוק לבער כדי שכשיחזור בתוך הפסח לא ימצא חמץ בביתו, והרמב"ם ז"ל [חמץ ומצה פ"ב הי"ט] מפרש, שאם אין דעתו לחזור כלל עד לאחר הפסח, הוא שאין זקוק לבער, אבל אם דעתו לחזור בין קודם הפסח בין בתוך הפסח, זקוק לבער שמא יחזור ערב הפסח בין השמשות, ולא יהא פנאי לבער, ומהגמרא נראה שאם דעתו לחזור קודם הפסח א"צ לבער. ובירושלמי [פ"א ה"א] אמרו ובספק, אבל בודאי אפילו מראש השנה, כלומר אם יודע שיש לו חמץ בודאי, אפילו מראש השנה צריך לבער, ולא נראה כן מגמרתינו, שאמרו אין זקוק לבער, ולא אמרו אין זקוק לבדוק. וכן הדין בעושה ביתו אוצר תוך ל' יום, צריך לבער, קודם ל', א"צ לבער, כגון אלו הסוחרים שמכניסין סחורתם בפונדקות, קודם ל' יום א"צ לבער, אפילו יש שם חמץ ידוע לפי גמרתינו, ואם יבוא הפסח וישאר שם, הרי הוא כחמץ שנפלה עליו מפולת, שהוא כמבוער, ובתוך ל' יום צריך לבער, דלכתחלה לא זהו ביעורו. וקודם ל' יום שא"צ לבער, וצריך לבטלו כשיגיע הפסח, כתב הרב בעל המנהיג ז"ל [סי' י"ח], כיון שיש לו חמץ ידוע, צריך לברך על ביטול חמץ, ובעל הטורים ז"ל [סי' תל"ו] חלק עליו, שכיון שעיקר הבטול בלבו, ואם חשב לבטלו בלבו סגי, לא מצינו ברכה על המחשבה, ונראה נכון, אבל אני אומר שאם תוך ל' יום [ד]צריך לבדוק, צריך לברך כמו ליל י"ד, [וצריך לבדוק]
גם לאור הנר, כדין אם חל י"ד להיות בשבת וצריך לבדוק ליל י"ג, שכל חיוב בדיקת ליל י"ד חל עליו, כי זהו זמנו.
